מעמדו של "חבר" קיבוץ העובד במוסד חינוכי המשותף למספר קיבוצים

פתיח

1.       1.           מה מעמדו של "חבר" קיבוץ העובד במוסד חינוכי, המשותף למספר קיבוצים - זו השאלה המונחת לפתחנו, וביתר פרוט - האם נוצרו יחסי עובד-מעביד בין מי שהיה חבר הקיבוץ, שקיבוצו שותף בבעלות במוסד החינוכי, לבין המוסד עצמו, כאשיות משפטית נפרדת, במנותק מיחסיו עם הקיבוץ בו הוא "חבר" ומיחסי הגומלין בין הקיבוצים השותפים.

2.       2.           התובע, מר אלכס היילברון (להלן: אלכס) מילא בתקופה הרלבנטית מספר תפקידים במוסד החינוכי "מבואות עירון" (להלן: המוסד), שהוא מלכ"ר, בית-ספר אזורי, על יסודי, שהוקם במסגרת שותפות של הקיבוצים: עין-שמר, מענית, ברקאי ומצר. אלכס החל כמורה ולאחר 5 שנות הפסקה מונה כמנהל אדמיניסטרטיבי. שנים רבות היה חבר קיבוץ ברקאי ולאחרונה בקבוץ עין-שמר ולגרסתו - פוטר שלא כדין מתפקידו במוסד, לכן, עתר להשבתו לעבודה ולחלופין לפיצויי פיטורים ופיצויים נוספים, בשל התנהגות הנתבעים, ולעוד זכויות כספיות של "עובד". הוחלט לדון תחילה בטענת הנתבעים לדחיית התביעה מחוסר סמכות עניינית.

3.       3.           אין חולק, כי היחסים בין "חבר קיבוץ" לבין קיבוצו הינם יחסים בעלי מעמד מיוחד, שאינם בגדר יחסי עובד-מעביד. אלכס סבור, כי מאחר שהמוסד הוא אישיות משפטית נפרדת מהקיבוצים השותפים בו - אין מניעה להיווצרות יחסי עובד-מעביד בינו לבין המוסד, ישירות, וכך קרה, לדעתו - בעניינו - הלכה למעשה. לעומתו סבורים הנתבעים, כי יחסי הגומלין בין הקיבוצים לבין חבריהם, ובינם לבין עצמם, חולשים גם על יחסי אלכס והמוסד והוא אינו יכול להיות "עובד" של המוסד, שקיבוצו הוא בין בעליו.

תמצית עמדות הצדדים

4.       4.           הצדדים הכבירו מילים והביאו ראיות מן הגורן ומן היקב על מנת לשכנענו כל אחד בצדקת עמדתו. חלק מהראיות נגעו לנסיבות הפסקת פעילותו של אלכס כמנכ"ל המוסד - התואר שקיבל בתפקידו האחרון - ואף שאנו מבינים, כי הנושא קרוב לליבו ומעורר אצלו תחושות קשות, כאלה ואחרות, אין העיסוק בו נחוץ לשם הכרעה בשאלה, שהוצבה כפלוגתא ראשונה לבירור, ואין מקום להידרש אליו, כרגע. נדגיש, כי אין באמירה זו משום חיווי דעה בדבר המשקל של עובדות אלה, או המשמעות שיש לתת להן, בבוא היום, לכשתגיע העת לבחינת הסעדים המגיעים לאלכס ולביצוע התחשבנות כספית, הנגזרת מהם - בערכאה המתאימה.

5.       5.           את עיקר יהבו שם אלכס על העובדה, שלמוסד מאזן כספי עצמאי משלו, עם חשבון בנק נפרד, והוא אינו רשום כ"ענף" במאזן של מי מהקיבוצים השותפים בו. על כן, לדעתו, המוסד הוא אישיות משפטית נפרדת מהקיבוצים השותפים בו ויש לראותו כ"עובד חוץ" במוסד. במילים אחרות, אלכס טוען, שהוא היה חבר קיבוץ, שעבד אצל גורם החיצוני לקיבוץ - המוסד - ולכן, זכאי לכל התנאים הכספיים המתחייבים ממעמד של עובד, שהמוסד הוא מעבידו. לטענתו, המוסד נמנע מלהוציא תלושי שכר לעובדים בו, שהם חברי הקיבוצים השותפים במוסד, משיקולי מס, ומטעם זה, בלבד, מסתפקת הנהלת המוסד בעריכת קיזוזים בין עלות החינוך וההחזקה במוסד, של כל חניך מקיבוצי השותפות, לבין תעריף יום עבודה לכל חבר קיבוץ העובד במוסד; תעריפים שנקבעו בהסכמה בין הקיבוצים, אשר מתחשבנים ביניהם בהתאם.

6.       6.           אלכס סבור, כי גם ההתחשבנות בין ארבעת הקיבוצים השותפים במוסד לבין עצמם מונעת משיקול מס, אך, הדבר אינו יכול לגרוע מזכויותיו כעובד של המוסד, אשר המוסד דאג להן באופן אישי, הואיל ובחלק מהזמן בו היה בעל תפקיד במוסד הפקיד המוסד עבורו סכומים על חשבון פנסיה ופיצויים לקרן אישית, על שמו, מכח הנחיות משרד החינוך.

7.       7.           מוסכם, שהתשלומים עבור פנסיה ופיצויים לעובדי-הוראה ממומנים ע"י משרד החינוך, כנגד התחייבות של המוסד להשתמש בהם לצורך הפעולות לשמן ניתנה התמיכה.

אלכס טוען, כי עד 1996 נמנע המוסד, שלא כדין, מלהפקיד בנפרד את כספי הפנסיה והפיצויים, שהתקבלו במוסד עבור עובדי הוראה חברי קיבוצים - ובכלל זה עבורו - עד ש"נקרא לסדר" ע"י משרד החינוך. מספטמבר 1996 החל המוסד להקפיד על הפרשות לטובת פנסיה ופיצויים גם עבור עובדי ההוראה בו שהם חברי הקיבוצים, לרבות אלכס, מבלי שהמוסד ידווח למשרד החינוך שאלכס אינו בגדר "עובד" של המוסד. ממצג זה מתחייב, לדעת אלכס, שמדובר ביחסי עובד-מעביד בינו לבין המוסד והוא טוען להסתמכות על מצג זה ולשינוי מצבו לרעה, כיוון שהמשיך לעבוד במוסד בידיעה שזכויותיו מובטחות.

8.       8.           עוד מדגיש אלכס, כי משרד החינוך העביר למוסד מימון עבור זכויות מסויימות, המתבקשות מהסכמי השכר של עובדי ההוראה בשירות הציבורי, מתוך הנחה שמדובר בזכויות "עובדים". אם לא היו יחסי עבודה עימו, ועם עובדי הוראה נוספים, שהם חברי הקיבוצים השותפים במוסד, היה על המוסד להחזיר למשרד החינוך את עלות ההטבות שהתקבלה על סמך ההנחה שהללו הם עובדי המוסד וגם מעצם העובדה שלא בוצע החזר כזה מבקש אלכס ללמוד, כי היה בגדר "עובד" המוסד בכל התקופה הרלבנטית.

9.       9.           לדעת אלכס - אין הבדל מהותי בין עובדי המוסד חברי קיבוץ לעובדים שאינם כאלה, הנבדלים זה מזה רק בכך שחברי הקיבוצים לא קיבלו תלוש שכר או שכר דיפרנציאלי [דבר שהשתנה מאוחר יותר]. לכולם אין הסכם כתוב עם המוסד והם מקבלים אותם תנאי עבודה נילווים, כולל רישום חברות בארגון העובדים ומימונה ע"י המוסד. הוא אף הדגיש, שתמיד תמך בחיזוק הסממנים של יחסי עובד-מעביד בין חברי הקיבוץ לבין המוסד.

10.   10.       בנוסף לכל אלה טוען אלכס, כי יש להשליך לעניין מעמדו מהעובדות הספציפיות של נסיבות התקשרותו עם המוסד. לדבריו, הוא החל לעבוד במוסד כמורה שכיר, ביום 1.9.76 - טרם היותו חבר קיבוץ. לאחר שנה התקבל למועמדות בקיבוץ ברקאי ורק שנה אחר-כך הפך חבר קיבוץ. כעבור כ- 18 שנה פרש מקיבוץ ברקאי והצטרף כחבר לקיבוץ עין-שמר ובכל אותה עת נמשכו יחסיו עם המוסד מבלי שחילופי תפקידיו בו או המעבר מקיבוץ לקיבוץ שינה דבר. מספטמבר 1991, לאחר 5 שנות הפסקה, שאלכס מכנה "חופשה ללא תשלום", החל לכהן כמנהל אדמיניסטרטיבי במוסד - שלימים כונה מנכ"ל - עד לפיטוריו במועד לא ידוע, שכן, לא קיבל הודעת פיטורים רשמית, אלא, הצטווה להפסיק להתייצב לעבודה ביולי 2004.

11.   11.       אלכס ציין עוד, כי הודח מתפקידו כמנכ"ל ע"י הנהלת המוסד ולא ע"י קיבוצו; והוסיף, כי כתוצאה ממהלך זה נאלץ לעזוב את קיבוץ עין-שמר, בתאריך 1.10.04, ואף פוטר, עקב כך, מעבודה נוספת שבצע, כמנהל ארגוני במינהלת נעל"ה באגודה לקידום החינוך (להלן: נעל"ה), אותה בצע במשך 8 השנים האחרונות לכהונתו כמנכ"ל המוסד - במקביל לניהול המוסד ומתוקף תפקיד זה - והוא אינו מוצא עבודה מאז. איננו מרחיבים בנקודות אלה, אשר סוטות מהשאלה בה עלינו להכריע בשלב זה. למרות זאת - נזכיר, בהקשר זה, עובדה מוסכמת אחת, והיא שאלכס העביר לקופת המוסד - ולא לקופת קיבוצו - את השכר שקבל בתפקידו בנעל"ה, נטו. בהמשך נדון במשמעות הדברים ונסיק את המסקנות המתבקשות.

12.   12.       מנגד טוענים הנתבעים - המוסד, קיבוץ מענית ומר יעקב בכר, נציג מענית בהנהלת המוסד (להלן: בכר) - כי מעמדו המיוחד של חבר קיבוץ, כמי שאינו "עובד" הקיבוץ ואף לא  עובד של תאגיד בבעלות הקיבוץ, בין בעלות מלאה ובין בשותפות עם קיבוצים אחרים, הוכר משכבר ע"י בית-הדין הארצי לעבודה, שפסק, כי במקרים אלה אין היחסים עולים כדי יחסי עובד-מעביד, והמקרה שלפנינו אינו מצדיק סטיה מהלכה זו.

13.   13.       הנתבעים סבורים, כי יש לדחות את התביעה נגד שלשתם - מחוסר סמכות עניינית של בית-דין לעבודה - עקב העדר יחסי עבודה של אלכס עם המוסד, כאשר ברור, שקיבוץ מענית ובכר נכרכו לתביעה זו עקב פעולתם בהנהלת המוסד ולא כצד עצמאי ליחסי עבודה, כלשהם, עם אלכס. הם מבקשים להדגיש את העובדה, שבמהלך 13 השנים בהן ניהל אלכס את המוסד היה זה הוא שהסביר לאחרים שאין המוסד "מעביד" של חברי הקיבוצים העובדים בו; על כן - לטענתם - הוא מנוע היום מלתבוע הצהרה אחרת וגם בשל כך יש לדחות את התביעה כאן.  

דיון והכרעה

14.   14.       כדי שנגיע למסקנה, כי בין אלכס לבין המוסד התקיימו יחסי עובד-מעביד על אלכס מוטל הנטל להוכיח, שאכן, היתה כוונה ליצור מערכת יחסים כאמור, דהיינו - שהיתה התקשרות ישירה בינו לבין המוסד למטרה זו; כזאת לא הוכח - נהפוך הוא. הוכחה מתכונת של התקשרות באמצעות הקיבוצים, אשר התחשבנו ביניהם בכל הקשור לכח העבודה שהעמיד כל קיבוץ לרשות המוסד - בדמות חבריו, שנשלחו לבצע תפקיד במוסד, כעובדי הוראה או בתפקיד אחר  - כנגד החיוב הכלכלי לשאת בהוצאות החינוך של ילדי הקיבוצים, שלמדו במוסד.

15.   15.       העובדות שהוכחו, המשמשות בסיס להכרעתנו, הן כדלקמן: